פסק דין
השתלשלות העובדות, וטענות התובעים
1.ב"בית קורקס" אשר ברח' משכית באזור התעשיה הרצליה פיתוח התנהל בעבר "פאב" בשם "ספייס בר". בעלי או מנהלי העסק היו האחים אלימלך. התובעים או מי מהם קנו את העסק מהאחים אלימלך, ובמקביל, חתמו עם הנתבעות או מי מהן על חוזה שכירות ביחס לנכס (שטח של 133 מ"ר בקומת הקרקע שבבניין), לתקופה 11/06/04 – 31/05/05, עם אופציה להארכה לשלוש שנים נוספות, כל פעם שנה. בחוזה השכירות צוין כי הבניין הוא בנין משרדים ומסחר. כן נאמר בחוזה כי מטרת השכירות היא מזנון ומשקאות.
2.התובעים טוענים כי היה סיור מוקדם בנכס, טרם חתימת החוזה, וכי נציגי הנתבעות הצהירו, במהלך הסיור המוקדם, כי השימוש המותר בנכס הוא שימוש מסחרי. התובעים טוענים כי הם הסתמכו על הצהרה זו של נציגי הנתבעות, ובהתאם לכך, התחייבו כי יקבלו את הרשיונות וההיתרים הנדרשים.
הנתבעות טוענות כי לא היה כל סיור מוקדם בנכס, עם מי מטעם הנתבעות, טרם חתימת החוזה, וכי לא היו כל מצגים או הצהרות מטעמן בקשר לשימוש המותר בנכס. לגירסתן, ההסכם נחתם מבלי שענין זה נדון כלל, שכן, התובעים הופיעו כמי שכבר גמרו בדעתם להפעיל בנכס את העסק שפעל במקום בעבר.
3.התובעים או מי מהם לא ניגשו לעירייה, טרם חתימת החוזה, בכדי לברר מהן אפשרויות השימוש בנכס.
4.סמוך לאחר חתימת החוזה ופתיחת העסק ע"י התובעים או מי מהם, נפגש התובע 1 עם מנהל מחלקת רישוי עסקים בעירייה, על מנת לקבל רישיון עסק, ו"תגובתו היתה שאנו צריכים להביא מספר אישורים ממשטרת ישראל, מכיבוי אש, אדריכלות וכו' ותגישו את הבקשה מסודרת, ונדון בה" (פרו' , עמ' 12).
ביום 19/12/04 הגישו התובעים את הבקשה לרשיון עסק.
ביום 17/1/05 הודיעה העירייה (מח' רישוי עסקים) לתובעים כי הבקשה לרישיון עסק נדחתה מהטעם: "אין היתר לשימוש מסחרי".
5.התובעים פנו אפוא בדחיפות אל הנתבעות, אך אלה הבטיחו כי אין להם מה לדאוג, כי הכל יטופל, וכי הוגשו בקשות מתאימות לרשויות.
ואכן, ביום 27/1/05 פנו הנתבעות במכתב אל מחלקת רישוי בניה בעירייה, וציינו כי על הבנין חלה תכנית מיתאר הר/1754; כי לאורך כל השנים (ובהתאם לתכנית הנ"ל) התירה הרשות שימושים מסחריים בקומת הקרקע של הבנין, בשטח כולל של 1,500 מ"ר; כי בשנת 2003 אושרה תכנית חדשה, הר/1900, וכי העירייה מתבקשת לאשר, כי התכנית החדשה איננה גורעת מהזכויות לפי התכנית הקודמת.
בתשובה לכך כתבה מנהל מח' רישוי בניה בעירייה אל הנתבעים מכתב מיום 12/4/05 (מוצג נ/2), ובו נאמר כי התכנית החלה על שטח המגרש הינה תב"ע הר/1900 על כל הוראותיה, כפי שמצוין בסעיף 3(א) בהוראות התכנית.
סעיף 3(א) בתכנית הר/1900 הוא הסעיף הקובע כי התכנית מהווה שינוי לשורה של תכניות, וביניהן תכנית הר/1754, וכי בכל מקרה של סתירה בין זו לזו, יקבע האמור בתכנית הר/1900.
6.בתחילת שנת 2005, הגישו הנתבעות תביעת פינוי נגד התובעים, בשל חוב גדול של דמי שכירות, שהצטבר ולא שולם. בענין זה הגיעו הצדדים להסדר פשרה, אשר קיבל תוקף של פסק דין, ביום 4/5/05, ובו התחייבו התובעים לסלק, בתשלומים, את חוב דמי השכירות.
7.במקביל, ביום 3/5/05, חתמו התובעים על מסמך בדבר מימוש האופציה להארכת תקופת השכירות בשנה נוספת, היינו, מיום 1/6/05 ועד יום 31/5/06.
8.בחודש יולי 2005 הוגש נגד התובעים כתב אישום על ניהול עסק ללא רישיון. התובעים פנו בענין זה אל נציג הנתבעות, מר אורן גולן, ו"הוא הציג בפניי תמונה ורודה שיהיה בסדר, אל תדאג, הוא הפנה אותי לעו"ד בבנין שלו, אמר לי, הוא מכיר את החומר של העירייה, דבר איתו, יהיה בסדר. פניתי לאותו עו"ד, הוא אמר שידבר עם התובע, ויהיה בסדר" (פרו', עמ' 20).
ביום 27/11/05 הרשיע ביהמ"ש לעניינים מקומיים את התובעים, על סמך הודאתם, בעבירה של ניהול עסק ללא רישיון. בגזר הדין הורה ביהמ"ש להפסיק את העיסוק בעסק הנ"ל, בתוקף מיום 1/10/06, וכן השית עליהם קנסות לתשלום.
9.הנתבעות נטלו על עצמם לשלם, ואכן שילמו, את הקנסות. התובעים טוענים כי הנתבעות התחייבו גם, שהטיפול בענין ייעוד המבנה יסתיים עוד לפני תאריך הסגירה המיועד לפי צו ביהמ"ש, 1/10/06. ככל שהתקרב תאריך זה, טענו הנתבעות (כך לטענת התובעים) כי נושא הייעוד מצוי בשלבי הסדר סופיים, נוכח הסדר פשרה המתגבש עם העירייה.
10.בפועל, לא הושג כל הסדר, צו הסגירה נכנס לתוקפו ביום 1/10/06, והפאב נסגר בפועל ביום 1/11/06. התובעים הגישו לביהמ"ש בקשה לדחיית תוקף צו הסגירה, אולם הבקשה נדחתה. התובעים ניסו בכל זאת להידבר עם העירייה, שתסכים להמשך ניהול העסק, אך העירייה לא הסכימה לכך. לאחר מכן פינו התובעים את הנכס.
11.הסיבה לכך שהתובעים לא קיבלו רישיון עסק היא, שייעוד הבנין, עפ"י התב"ע, הוא לתעשייה, ולא למסחר.